<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ח'</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מי שנשבע לתת לחבירו לזמן ידוע מעות או כל דבר, והוא מזומן לפרוע, והנושה אינו מצוי בעיר, אין לו עליו לתת לאשתו או לבניו, ואם נתנם אחריותם עליו. וכל זמן שאינו מצוי למי יפרע פטור, דלא נשבע רק לדעת שימצא. וכן [כתב] הרמב"ן בשבועות. ואצ"ל לקנין או קנס או תנאי שעשה "אם לא אתן עד זמן פלוני שדי נתונה לך מעכשיו" דאם לא מצא למי יתן שהוא פטור, ואנוס רחמנא פטריה, בין לנדרים בין לשבועות. פרק שלישי דנדרים [כ"ז ע"א].
<h2>דף מא.</h2>
שטר שאין בו נאמנות, וטוען נתבע "פרוע הוא", לאו כל כמיניה, וישלם וישבע תובע. ושבועה זו [כתב] הרי"ן מיגש [שהיא] בנקיטת חפץ כעין דאורייתא. וכן [כתב] הרי"ף פרק שבועת הדיינים, ורב פפא אמרה, ור"ם פי"ד דמלוה. ומי שטוען שטר זה יש בו ריבית, י"א דדיניה כזה שטוען פרוע ואינו גובה רק בשבועה. ורי"ן מיגש [כתב] דלא משגחינן [עליה], וכן [כתב] ר"ם פי"ד דמלוה דבכל טענות העוקרות את השטר אין בדבריו ממש. והראב"ד [כתב] דוקא בריבית לא משבעינן למלוה, ולא בשאר טענות.
ובשטר מלוה שהלוה טוען שלא קיבל המעות, ר"י ן' מיגש ור"ם פי"ד [כתבו] דאין בדבריו ממש. ולעיל כתבתי גבי ריבית.
המוציא שטר על חבירו בשיש בו זמנים הרבה שיפרעו סכום ידוע לכל זמן, וטוען תובע כל השטר, ואין בו נאמנות, אפילו הכי אין הנתבע יכול לטעון פרעתי הזמנים שעברו זולתי זה האחרון שבזה הזמן. ונאמן תובע אפילו בלא שבועה אם לא טען נתבע אשתבע לי. דאם לא כן בשאר שטרות נמי יטעון פרעתי רק סך זה. ואם כדבריו שפרע ולא קיבל שובר, הוא אפסיד אנפשיה, הרשב"א ז"ל.
<h2>דף מב.</h2>
מי שהוציא שטר חוב על חבירו, ואמר הנתבע "הלא פרעתיך ביום פלוני", והשיב "אין, אבל מצד אחר", איתרע שטרא. ואיתה ר"פ שבועת הדיינים. וי"א דהאי איתרעאי אי אית נאמנות בשטר דלא גבי רק בשבועה. אבל הרי"ף והגאונים [כתבו] דאיבטיל לגמרי וישבע לוה הסת ונפטר. והיכא דפרע בפני שנים לא יכיל למימר "מצד אחר הם". אבל בינו לבינו יכול לומר מגו דיכפור. ודוקא שהעידו דבתורת פרעון, הוא דלא יכיל למיטען, אבל סתמא לא. ולשון הגמרא סטרא נינהו. וכל אלו הדינים [כתב] ר"ם פי"ד דמלוה.
